מה מצפים מרופא

אנונימי

ראו גם:
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
למה מתכוונים רופאים
מה שרופאים לא רואים
מכתב גלוי לרופאים
מפחדת מרופאים
רופאים גסי רוח
רופאים גניקולוגים החוצה

בהמשך לדיונים רבים שהיו כאן על טענות לרופאים, הייתי שמחה לשמוע מכם מה בעצם מצפים מרופא. וכדי לחדד - עד כמה לרפוא יש זכות לחיים פרטיים, עד כמה הוא חייב להיות זמין 24שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
הנושא עלה בעקבות המקרה שהיה לי ממש עכשיו, והנה מה שכתבתי בנושא בפורום אחר. אני משום מה נסערת במיוחד, ומאד מתלבטת איך אני צריכה לנהוג.
לפני חמש דקות, בשעה 9:45 מוצ"ש, מצלצל הטלפון בביתי, ומתקשרת אמא לתינוק בן חודש, שמעולם לא פגשתי, ומבקשת להתייעץ איתי.
אני עונה בהסתייגות - אם זה דחוף.
כן זה דחוף.
מאז הלידה, כחודש, יש לה כאבים בפטמות, וגם בשד.
אני: ומדוע זה דחוף דווקא עכשיו?
היא: כי היא שוחחה עם חברה שלה, שנתנה לה עכשיו את המספר שלי.
האם באמת מצפים מרופא להיות זמין 24 שעות ביממה?
האם אני חדר מיון או מגן דוד אדום?
האם אין לי זכות לחיים פרטיים? לקצת התחשבות?
היא כמובן לא יכולה לדעת - אבל בעלי בחו"ל, אני לבד בבית כבר שבוע וחצי עם חמישה ילדים בחופש, מתוכם אחת חולה כבר 3 ימים. עכשיו מוצאי שבת, אני באמצע להכין אוכל ושתיה בפעם המי יודע כמה היום. השעה כמעט 10 בלילה.
האם אני מגזימה שאני כועסת?
האם גם בנושאים אחרים נוהגים להתקשר לרופא זר, שלא פגשתם מימיכם, מאוחר בערב, הביתה, ולצפות לתשובה ועזרה?
האם גם לאורטופד, קרדיולוג או כל רופא אחר שעובד באופן פרטי מתקשרים בצורה כזאת ומצפים לעזרה בטלפון? או שבגלל שמדובר בהנקה הכל מותר?
האמא הזאת שהתקשרה גרה רחוק, וממש לא חשבה להגיע. היא אפילו היתה מופתעת כשאמרתי שבלי לראות איני יכולה לתת אבחנה והמלצה לטיפול.וכמובן שהיא לא הראשונה. זה קורה שוב ושוב. ביום שישי בשעות המנוחה בצהריים, בשבת, מאוחר בערב - בקיצור בכל שעה ובכל זמן.
אני יודעת כמובן שכאשר כואב למישהו זה דחוף לו. אבל עם כל זאת - רוב הטלפונים לא דחופים, כלומר - כואב כבר חודש, זה בודאי יכול לחכות עוד עד מחר בבוקר. שלא לדבר על טלפון על ייעוץ על חזרה לעבודה באחת עשרה בלילה (מקרה אמיתי)...
אין ספק שיש טלפונים דחופים, כמו אמא ששואבת לתאומים והתפתחה דלקת היום, ואמרו לה להפסיק מיד לשאוב (מה שכמובן מחמיר ביותר את הדלקת).
זהו , הייתי חייבת לפרוק, ואני באמת אשמח לשמוע מכן - האם הציפיות שלי לא סבירות, שיחשבו גם על חייו הפרטיים של הרופא. והאם באמת מתקשרים בשעה כזאת לכל סוג של רופא, או שרק בנושא ההנקה נראה שהכל מותר, והכל צריך להנתן בהתנדבות, בכל שעות היממה.
כמובן שלא הייתי הכי נעימה, סבלנית ונחמדה בטלפון, למרות שעשיתי כמיטב יכולתי. אבל גם אני רק בן אדם.
וברור לי שכל אמא שתמתקשרת היא אחת ויחידה - אין כל טעם לנסות להעיר לה, זה הרי לא ימנע מאמא אחרת להתקשר שוב בשעות כאלה ביום אחר.
האם יש לכם רעיונות איך כדאי לנהוג?

אני חושבת שהכעס שלך מוצדק לגמרי.
לא נראה לי שזה קורה לרופאים מכל הסוגים. לרוב האנשים אין את הטלפון הפרטי של הרופא שלהם ולא היו מעלים בדעתם להתקשר אליו הביתה. ככה לפחות נראה לי.

אני יודעת מחברים שלי שהם ווטרינרים שמתקשרים אליהם בכל שעות היום והלילה, ללא שום התחשבות, גם לשטויות ממש. נגיד טלפון ממישהי ששואלת איזה חומר נגד פרעושים מומלץ, ביום שישי ב-11 בלילה. לי זה נראה שזה נובע פשוט מטמטום ואגוצנטריות של אנשים. אותי זה בהחלט היה מוציא מדעתי.

האם יש לכם רעיונות איך כדאי לנהוג?
הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לומר לאותה אמא להתקשר מחר, בלי לתת ייעוץ כלשהו אם הבעיה אינה דחופה.
אפשרות אחרת היא לא לענות כלל לטלפונים, ולעבוד עם מזכירה אלקטרונית, בה את מציינת כי מחוץ לשעות הקבלה את מחזירה טלפונים רק למי שנתקלת בבעיה דחופה. ייתכן שלצורך כך תרצי שני מספרי טלפון, אחד לשיחות בענייני עבודה ואחד לשיחות אישיות.

רק נקודה אחת לסנגר על מתקשרים בשעות מוזרות -
בימים הראשונים אחרי הלידה - אין יום ואין לילה. אין אח"כ. יש רק עכשיו.
(זה כמובן לא קשור ל-חודש מהלידה).

אישית, אני משתדלת לזכור להסתכל על השעון כשאני מתקשרת לזרים, בפרט "נותני שירות", ויותר מזה אם אני מתכונת להתיעץ ולא לשכור את שירותיהם.
[סליחה שאני לא משווה לרופאים. אני לא נוהגת בכלל להתקשר לרופאים

].

אין לי הצעות קונקרטיות.
מתי הוא חוזר? (-:

את כל כך צודקת. כששאלתי את מטפל ה-IPEC עד מתי נוח שאתקשר (כשאני אמורה להתקשר אם יש שינויים), הוא סיפר שכבר קרה לו שהתקשרו ב-2:00 בלילה, ועוד מטופלת של מישהו אחר, שלא מצאה את המטפל שלה!! - וזה כשכמובן לא מדובר ברפואת חירום.
אין לכך כל הצדקה לדעתי.
גם אצלנו, הטלפון בבית לא זמין כבר שנים (לא מצלצל) בגלל שבתקופה שבעלי מילא תפקיד של סדרן רכב בקיבוץ, אנשים היו מתקשרים בשעות לא סבירות על בעיות לא סבירות. החצופים ביותר גם היו דופקים בדלת - ואפילו היו נסיונות להכנס גם כשלא נשמעה תשובה (למשל, בגלל שהייתי במקלחת).
אצלנו - יש טלפון נייד, ומכבים/משתיקים כשהולכים לישון. מי שעשוי לקבל גם טלפונים באמת דחופים, זו בעיה.
אין לי כל כך רעיונות מה לעשות (הרי כפי שאמרת - הפעם הבאה תהיה ממישהי אחרת). אולי באמת לבדוק עם עצמך, עד כמה באמת יכולים להיות דברים דחופים עד כדי כך שהם לא סובלים דיחוי למחר בבוקר - ולכבות את הטלפון בשעות שזה לא מתאים.

אישית, גם כשהיה לי דחוף, ניסיתי קודם בדואל - בעיקר בשביל לברר שעות שאפשר להתקשר (אמנם היה שבת, אבל גם קשר אישי עם היועצת, וגם המדיה מאפשרת דחייה אם לא רוצים/יכולים לענות). גם הדחוף לא היה משהו שאי אפשר לדחות בכמה שעות.

לא לענות כלל לטלפונים, ולעבוד עם מזכירה אלקטרונית
יש גם שירותי מענה אנושי (קישורית וכאלה). עולה כסף, אבל מסוגלים לסנן שיחות לפי הוראות שלך (למשל - לתת מספר פלאפון לכל מי שאומרת שהיא עם פג מאושפז, ולומר לבנך, אם הוא מזדהה ככזה, שיחמם לעצמו שניצל).

הסתייגות - לא הצלחתי להבין למי ולמה כדאי להשתמש שירות כזה. לעיתים מתעקשים ליצור רושם שזו מזכירה אמיתית שיושבת במשרד אמיתי.
> ד"ר רוזנצוויג, צהריים טובים, מדברת גילה. <

טוב, קצת נרגעתי, סוף סוף שתיתי כוס קפה ראשונה מהבוקר...
הבעיה היא שהאנשים משיגים את הטלפון הפרטי מ- 144. אני כמובן לא יכולה לנתק את הטלפון בבית - אני חיה עם כמה טינאייג'רים בבית...
מעולם לא עלה בדעתי לעשות לעצמי מספר חסוי, אבל אני מתחילה לשקול את זה. הבעיה העיקרית שלי זה אנשים זרים ששמעו את שמי, ומתקשרים דרך 144. ועבור אלה אני אולי אפילו לא אהיה זמינה במצבים דחופים. בכל זאת - אני לא חדר מיון או מד"א.
זו התלבטות מאד קשה. למרות שאני רופאה, ובאמת רוצה לעזור לאנשים, אני גם מאד מחשיבה את הפרטיות שלי.
הייתי 12 שנה רופאה שגרה בקיבוצים, אבל שם כל הפניות עברו סינון של אחות תורנית. בכל השנים היו מיקרים בודדים ביותר שהתקשרו אלי ישירות.
אין לי ספק שיהיו אנשים שיעלבו אם לא אסכים לענות בכל שעה, אבל אני מגיעה לשלב שאני פשוט כבר לא מוכנה לזה.
אני אישית לא מעיזה להתקשר לרופא הביתה מחוץ לשעות העבודה - גם אם אני צריכה. ולמעשה אני תמיד בודקת אם זו שעה סבירה להתקשר לכל נותן שרות - איסטלטור, חשמלאי וכו'. ולכן מדהים אותי שאנשים מתקשרים אלי בשעות כל כך לא סבירות, ואפילו לא מתנצלים.

אני מבינה שיש לך שני קווים, אחד פרטי ואחד של עבודה?
אם כן - אני לא רואה למה הפרטי לא יהיה חסוי.
וזה של העבודה - את יכולה לחליט שאת כן עונה לו גם מהבית, אבל רק אם זה זמן מאוד נוח לך (אני ממש התאמנתי לא לתת לצלצול להפריע את השלווה שלי (שינה, הנקה, מקלחת, שיחה עם השכנה, הקראת סיפור. חיים אחרים).

אה, יש לי עוד טיפ:
להנמיך מאוד את הווליום של הטלפון.
ועוד רעיון - לבקש מהילדים, לפני שמעבירים לך שיחה (בוודאי אם זה בקו הפרטי), לשאול אותך [בקול רם] אם נוח לך לקבל שיחה מקצועית עכשיו, ואת תגידי אם כן או את תחזירי צלצול או שיתקשרו שוב בשעה X.

אני לא מצדיקה את המעשה, אבל אני גם יכולה להבין את אלה שמתקשרים בשעות לא סבירות. לפעמים אנשים נלחצים ולא שמים ליום או לשעה. וחודש שלם לסבול כאבים בשד זה נצח נצחים, ואני מתארת לי שאותה אשה כל-כך שמחה לשמוע שיש מוצא שהיא בכלל לא שמה לב שכעת מוצ"ש ושלא מתאים להתקשר. החוצפה האמיתית כאן, לדעתי, היא שהאשה בכלל לא התכוונה להגיע אליך לייעוץ. (אז למה היא התקשרה בעצם? היא חשבה שתתני לה ייעוץ בחינם?).
האם המצב הבא היה פחות מכעיס אותך: אילו היא הייתה מתקשרת ואומרת שהיא חייבת לראות אותך דחוף - מחר בבוקר למשל (ברור שלא היום בערב) - כי מאוד כואב לה והיא אפילו שוקלת להפסיק להניק?
ואם זאת הייתה מטופלת שלך, היית פחות כועסת?

<באופן אישי אני לא מסוגלת להתקשר ישירות לרופאים גם כשאני באמת חייבת ואף מתבקשת על-ידם להתקשר לתת תוצאות בדיקות וכדומה - לא נעים לי להפריע להם>

יש לי קו במרפאה, ויש לי קו פרטי בבית. אני משערת שאת המספר הפרטי אהפוך לחסוי.
אחת הבעיות עם הנושא שאני עוסקת בו הוא שהשיחות הן לרוב גם מאד ארוכות. אלה לעיתים מאד קרובות שיחות תמיכה לאמהות צעירות - התינוק שלא ישן בלילה, תינוק שיונק כל הזמן בשעות הערב, והיא מרגישה שאין לה חלב, התינוק לא נמצא בעקומות הנכונות של טיפת חלב ועוד ועוד. אפילו אם מישהו מתקשר לשאול לגבי תרופה בהנקה - אין כאן תשובות של כן ולא. זה תלוי במינון, גיל התינוק, ובכלל - אולי עדיף תרופה אחרת, ולמה בכלל נתנו את התרופה.
המשפחה שלי מתחילה כבר גם מאד להתעייף מהשעות שאני מבלה בטלפון. לרוב אני מאד סבלנית ועונה ביסודיות.
אבל לאחרונה אני מרגישה שזה בא על חשבון המשפחה, כמו גם הזמן שאני מקדישה מידי יום למתן תשובות בפורום שלי באינטרנט.
הבת שלי כבר התלוננה שאני כל היום במחשב. (ולא באתר של "באופן"...).
אני חוששת שמה שקורה לי זה שחיקה. אני כבר לא מוכנה שהעבודה תבוא על חשבון המשפחה. אני חשה שאני חייבת ליצור סדרי עדיפויות. והמשפחה צריכה לבוא קודם. אפילו אם אני רופאה.
וזו היתה למעשה מטרת פתיחת הדף. מה בעצם מצופה מרופא. והאם הציפיות ראליות. ומה קורה אם יש חוסר התאמה בין הציפיות לבין מה שאני מוסגלת לתת.

אמא ל-5, כנראה שכתבנו בו-זמנית, גם אחרי שכתבתי ערכתי ושיניתי קצת את התשובה שלי. (הכוונה שלי להודעה הקודמת שלי)

לאחרונה אני מרגישה שזה בא על חשבון המשפחה
אני שומעת בקולך (בכתיבתך) שילוב של עייפות ועצבות. אני לא חושבת שזה חשוב מה "מצפים" מרופא, מה שחשוב זה מה את מסוגלת לתת. אולי תוכלי להגיד בנימוס למי שמתקשר לבית שלך, וזה לא דחוף, שאת תחזרי אליהם מחר בבוקר (אם תצייני שעה פחות או יותר זה מאוד מרגיע). וככה לא תנהלי את השיחה בבית אבל עדיין מי שמתקשר ירגיש שהוא יקבל מענה.

לגבי רופאים אחרים, לרופא הנשים שלי (פרטי) היה ביפר - הוא לא נתן את מספר הטלפון שלו בבית אבל קיבל שיחות בפיבר "במקרים דחופים".

אני חושבת שהרעיון שלך להפוך את המספר הביתי לחסוי - מצוין. מקסימום אם מישהו שמכיר אתכם יחפש, הוא יגיע לטלפון במרפאה, וישאיר שם הודעה (יש שם משיבון?).
מעבר לכך, אני חושבת שאת צריכה לחשוב כמה זמן את מוכנה לנדב לשיחות טלפון ולמענה באינטרנט. אני מרגישה שיש לך תחושה חזקה (ומוצדקת!) של שליחות ודחיפות, אבל נולדים כאן 140,000 תינוקות בשנה, ואם תנסי לעזור לכולם, בסוף תישחקי כך שלא יהיה לך חשק לעזור לאף אחד. אולי תנסי לקבוע לעצמך כמה ימים בשבוע (לא כל יום, לא כל שבת) וכמה שעות ביום את מוכנה לענות לטלפונים או לשאלות בדואל/אינטרנט, מתי את יכולה לעשות את זה כך שלא יבוא על חשבון המשפחה, ולנסות לראות אם את עומדת בכך - אני יודעת שיש גם משהו ממכר בניסיון לעזור לכל מי ששואל... אבל זה לא עובד לטווח ארוך )-: והפונים רק הולכים ומתרבים. תשימי הודעה באתרים ובטלפון על הימים/שעות שבהם את זמינה - וזהו.

חשבתי על 2 דברים שאת יכולה לעשות כדי להקטין את מספר שיחות הטלפון לבית שלך:

במשיבון במרפאה לציין את שעות העבודה (שלך או של המזכירה, במידה והיא נמצאת יותר), כדי להקטין את אי-הוודאות אצל המטופלת לגבי מתי יחזרו אליה ועקב כך גם יקטנו הלחץ והדחיפות מצידה.
להעביר את מספר הטלפון של הבית על שם בעלך, כך שב- 144 לא יתנו את הטלפון של הבית למטופלים, אלא רק לחברים שמכירים גם את שם בעלך.

אני חושבת שהעלית כאן בעיה לא פשוטה.
מנסיוני אני יודעת שאני נמנעת עד כמה שניתן להתקשר לרופאים הביתה ועושה זאת רק במקרים בהם השיחה משמעותית לאותו הרגע. (למשל האם להגיע מחר על הבוקר למרפאה של אותו רופא לבדיקה דחופה או לסוע מייד למיון)
אני חושבת שאת חייבת להציב גבולות מאד ברורים.שלא יהיה ספק.

יש לך חיים פרטיים והם לא פחות חשובים מחייהם הפרטיים של הפציאנטים שלך. חבל שהם לא מבינים את זה בעצמם.
ולגבי שיחות הטלפון. (עכשיו אני מדברת כבִּיתה של אימי שהיתה בדיוק כמוך) לדעתי יש להשאיר את השיחות האלו לשעות העבודה. השיחות האלו השאירו בי כילדה ונערה תחושה קשה של נטישה. כי ההרגשה האישית שלי היתה שדווקא בזמנים שבהם נזקקתי לאימי יותר מכל היא היתה בשיחות הטלפון האלה ואסור היה לי להפריע לה. תמיד כעסתי בלב על האנשים האלה והרגשתי שהם יותר חשובים לאמי ממני.
לכן עצתי לך היא להמעיט בשיחות האלה ככל האפשר

עצה אחת ואחרונה ומתבקשת לדעתי מתוך קריאת דבריך.... צאי לחופשה. את נשמעת לי עייפה מאד. כמה לילות בצימר או מלון יכולים לדעתי להחזיר לך הרבה אנרגיות.

הבעיה אינה טכנית, אלא רגשית שלך. שהרי לו היתה זו רק בעיה טכנית מיד היית פותרת אותה בקלות. הענין הוא שיש לך קושי "לדחות" את מטופלייך...

גם אני במקצוע טיפולי ועולה תמיד השאלה עד כמה יש מחויבות למטופלים ואיפה לשים את הגבולות.
"גבולות" נשמעת מלה קשה, חמורה, לא אמפטית. אולם היא משקפת איזו ראייה עצמית.
אני יכולה לספר על עצמי, שכל עוד לא היתה לי הגדרה משלי על מה נכון לי ומה לא ויותר מזה - כל עוד ראיתי עצמי כמושיעת העולם

- הטלפונים נראו [נשמעו...] בהתאם.
יש משהו באי הבהירות של הגדרת הגבולות הקשורה לתפיסה עצמית של המטפל: האם אני חייב להיות לרשות מטופלי תמיד? האם אני המושיע? האם עלי להושיע? וכן הלאה... לעתים זה כן, לעתים זה לא ולעתים זה באמצע איפהשהוא.

זה נראה כאילו באיזה שהוא אופן את מאפשרת למצב להגיע להיות דחוקה לפינה כך שתוכלי להרשות לעצמך באופן "לגיטימי" לאמר למטופלייך "לא".
אבל אז את מגיעה למצב הזה ממורמרת, עייפה, שחוקה ושוב- ללא שליטה. כי כאילו אין לך ברירה, מה יכולה לעשות, הם הביאו אותך למצב זה....
תעשי בחירה מודעת, שימי לך את התחום שאת מעונינת בו, תעשי לך את ה"סידורים" שיאפשרו לך לעשות זאת בלב שלם [אצלי- כמו שאמרתי - זה כן לשמוע מה קרה אבל אז, אם זה לא דחוף, מייד לשים לזה תחום/גבול].

ולענין מעשי יותר -
קודם כל - לא ברור לי - מדוע עלייך להיענות לאנשים שאינם המטופלים שלך? את באמת לא חדר מיון...מאיפה בא ההרגל המגונה הזה? ומי נותן להם את הטלפון שלך? ובכלל - מה פתאום?!?!

דבר שני - אם זה חשוב לך כן לעמוד לרשות אלה שהם כן מטופלייך [ולי זה כן חשוב], עלייך להגדיר לך ולהם באופן ברור מה כן ומה לא מהווה סיבה טובה להתקשר בשעות מוזרות. וכן - להגדיר מהן אותם שעות מוזרות.
ואחר כך -בעת השיחה, לשאול כמה שאלות קצרות, ואם המצב באמת לא דחוף, לאמר משהו כמו "אפשר לדחות את השיחה ל--- ולתת את השעות הנורמליות/שעות הביקור במרפאה וכיוב'.

על מטופלייך לדעת לגייס ולהשתמש במקורות תמיכה אחרים . והם יהיו בסדר גמור. והם יגיעו אלייך ממש כשצריך.

ואת כבר תמצאי לך את האמצעים המעשיים הטכניים לפתור עוד בעיות שתעלינה...

נכון שאין מה להעיר לכל אשה בנפרד. אבל בהחלט יש מקום לתרגל עבור עצמך את ההערות העניניות הללו. המסר עובר גם מפה לאוזן וגם ביקום....

מילת המפתח היא בחירה.
אם את בוחרת כן לעמוד לרשותם - עשי זאת עם כל הרצון הטוב והכוחות.
ואם לא - אז ראי לעיל...

מקווה שעזרתי.

כתבתי כאן תגובה ארוכה ואז נפל לי המחשב...

התקציר היה - אני מאד מבינה אותך ומצדיקה.
אני לא נותנת טלפון בבית אלא רק את הנייד בו אני יכולה לראות מי מתקשר אליי ולסנן. וגם זה בקמצנות. להורים עם ילדים עם בעיות יוצאות דופן ולא לכל מי שמגיע אליי עם דלקת גרון.
קורה שמתקשרים אליי שכנים מהישוב - אבל לרוב זה בשעות נורמליות, ואם לא - אז נורא נורא מתנצלים וזה בד"כ מפצה. השכנה הקרובה ביותר שלי (שהיא מלאך ואני מודה לאל פעמיים ביום על ששם אותנו בשכנות) חטפה ממני צעקות לאחר שסיפרה לי שבאמצע הלילה הלכה למוקד כי הילד שלה היה בקוצר נשימה - אמרתי לה שאם כל זב חוטם יכול להטריד אותי על כל שטות, ודאי שהיא יכולה להעיר אותי על מצוקה נשימתית של הילד שלה. לא משנה שהילד הזה לרוב מטופל בהומיאופתיה ולא בתרופות קונבנציונליות, ולכן היא מגיעה איתו בכלל למצבים כאלה...

ואני מסכימה עם כל אלה שאמרו:
צאי לחופשה

אנחנו הבוחרים במקצוע הזה, נוטים לשכוח את טובתנו האישית ולצ'פר את עצמנו על עבודה קשה.
צריך לדעת להקשיב לגוף ולנפש הצועקות "גוועלד! קצת מנוחה!"

בטח להפוך לחסוי.
תדעי לך שכשהייתי צריכה אותך דחוף, התפלאתי מאוד שמצאתי ככה בקלות את הטלפון שלך. משום מה ציפיתי שהוא יהיה חסוי.

או שרק בנושא ההנקה נראה שהכל מותר, והכל צריך להנתן בהתנדבות, בכל שעות היממה.
גם אצל מתנדבות יש שעות בהן נוח יותר לענות ושעות בהן נוח פחות לענות. זה לגיטימי.
אני יודעת שיש אמהות שמתקשרות למתנדבות וכשהן שומעות רעש ילדים ברקע הן בודקות האם זה זמן נוח ואם כדאי להתקשר בפעם אחרת. נכון ש"גבולות" נשמע קר ומנוכר, אבל היא הדרך שלך לשמור על עצמך ועל משפחתך.

אני יודעת שיש אמהות שמתקשרות למתנדבות וכשהן שומעות רעש ילדים ברקע
לצרוב לך דיסק של הילדים שלי? תוכלי להשמיע כשתצטרכי (-;

אוי. כשהעבודה מחלחלת הביתה, נשמע שממש אין מקום בטוח. מצטרפת לכל הקולות הקוראים - די!
הצעה קונקרטית: לא לעבוד "סולו". כמה מדריכות, שעונות לטלפון ב"משמרות" של 24 שעות. הן עושות סינון ראשוני - מי יכולה לקבל סיוע בטלפון, מי צריכה לבוא למרפאה, ומי יכולה לדבר איתך ישירות.

גבולות, גבולות, גבולות.

הצעה קונקרטית: לא לעבוד "סולו". כמה מדריכות, שעונות לטלפון ב"משמרות" של 24 שעות
|כן| רעיון מעולה!
יש לי המון מחשבות כאלה בראש (זו באמת אחת מהן).
רוצה לפתוח דף "תפעול מרכז הנקה", ולעשות סיעור מוחות?

באופן טבעי

באופן טבעי