הסיפור שכתבה תמר

[אנונימי]

לפעמים

משה אלבאום (2005-08-01T00:41:20):
והרי כל היצירה, יצירת לב בהמשכים של שמחה שמצאתי ו משה אלבאום . שמחה הצטרפה באופן ספונטאני והמשיכה את כתיבתי לאחר כל חלק שכתבתי, כאילו והייתה בטיפול או בתוך מוחי. בחלקים הקודמים ניתן לקרא את שלבי התפתחותו של השיר.

חזרתי הבוקר מחו"ל לאחר סיום החוויה שהובילה לכתיבת השיר הזה בהמשכים. הוקל מאוד בעקבות טיפול מסור שיקבל במחלקה פסיכיאטרית סגורה. כאב רב וטעם מר ביותר נשאר בפה. אני שקבעתי שאסור לטפל באנשים שהתמכרו בעבר לסמים קשים, גם לאחר זמן רב שהפסיקו, נפלתי בפח היהירות.

_לפעמים
לפעמים, כשמשהו חוצה את דרכי
בבוטות, ברמיסה, במעילה באמון.
הרגשות שוצפים קוצפים
ללא מרגוע מנחם.
כשמישהו חוצה לפעמים את דרכי
כשאת המיטב שבי נתתי
ללא מעצור, ללא הבחנה
ללא משוא פנים.
כשחצה הוא את דרכי
בליבו סכין שוספת
בידו להבת העקדה
במוחו רמיסה ובעטה.
לפעמים כשזה קורה
ליבי מתפקע מצער היקום
מתפוגג מצלמוות היצירה
מצטנף לו בפינה.
לפעמים כשזה קורה
רוח חופש מפעמת
קוראת לצאת למרחקים
לעזוב את המסלול
העוזר לאחרים,
רק לפעמים.
איי, הלב הזה החבוּט,
שרוּצַץ אינספור פעמים
אל קירות אטומים
שהיה כסוּמא בשחור האפלה,
באין.
איך אוסף את רסיסיו, מידי יום ממש.

עם שחר.
מתרונן לו, מחדש.
חבוט, מרוט, נוקשה, חלוד
אט אט מבט מבליח
ניצוצות אור צורבים לרוב
תודעה מאולפת החולשת חושך.
והחיוך, החיוך, החיוך,
זה הזדוני היודע כל
מבליח ממעמקי מחשכים
בעלטת האור הבוקע
מבינות ריסים דבוקים.
עושה דרכו מלחי אל לחי
ממתיק דיוקן מלוח מבכי.
מחליק קימטוטי שינה טרופה,
חושף נשמה רעבה, רעבה.
מצמצם עיניים לכיוונון מדוייק,
מרחיב כתפיים, פותח כף יד.
משתנק מעט, מהמהם במילמוּל
מן חיוך ממזרי - שיודע הכל.
הרוצה לזכור, היכול?
המעוניין לדעת, החוכמה?
האתמול הפך אפור
זיכרון שחוק שוקע,
ההווה מתחיל תנופה
זערור כוח משתנק
מבליח לתאוצה יוקדת
בתקווה רינה חדווה,
יקיצה חדשה._


_וכשבאה העלטה
והחושך פושט בעורקי תודעתו
מחלה חשוכת מרפא
תמלא ישותו
לא מלחמה
לא מעשה
לא השתדלות
שתשנה מצבו.
ואני זה הקטן
הרוצה לנסות
מסרב לקבל
את תחלואי נפשו.
העצב מתרחב
הקושי החונק
התקווה נמוגה
הבדידות שכבשה

לוותר אשנא
אך כשאין בררה
מה תהייה התועלת
באי קבלת החידה?
ואיך אנתב דרכי להאיר
לזה אשר אבדה דרכו?
וכעת,
תועה אני, ותודעתי קופאת.
וחוזר ומזכיר לי ולו -
שהרי זו - חידתו שלו.
ואם יחפץ בפיתרוני,
ופיתרונו לא יצלח - בעיניו.
אפקח את עיניי לפניו,
וברוב כבוד - בלי מילה,
אחשוף לו את חידתו.
בלי וויתור. בקבלה.

וכששמע החשיפה
כירכם פניו הזעיף כליו
נוקשה, אכזר, נוטף ריר
ניסה כוחו חבט ליבי.
חיוך רך מצא פרצה,
הזעיף היקשה שרף חרך.
מגע עדין ניסה כוחו,
חבט הצליף הרעים קולו.
מגע עיניים מלטף,
בערה פנימית שורפת כל.
ניסיון אחרון, אנושי מתקרב,
מכה ענושה, תודעה התפרקה.
לא נותר רק לבכות
על המוכשר מכולם שעבד לעד
במבוכי הסמים
ששרפו חיבורי מוחו._

שמחה שמצאתי (2005-08-01T19:11:29):
???????
משה יקר,
אוּףףף...כי התחושות החזקות שמילותיך העלו בי, אותן אלה שגרמו לי להמשיך במילותיי שלי.
כי אתה מודה שחטאת ביוהרה, אחרי שאני כבר ידעתי זאת.
זה יפה.
<וזה אוּף כי זה מעיק בזמן שזה קורה..אפילו דרך נפתולי המטריקס..>

משה אלבאום (2005-08-02T00:02:49):
תודה
שמחה שמצאתי (2005-08-13T23:47:27):
_.... ולא להוציא את האצבע הכותבת, יכול להיות טוב עבור חלקים מהדפים פה?? מה את חושבת?
כן, גם אני חשה כך, רק מה, לעיתים, לא מתאפקת. נראה שיש כאן עסק עם כמה זרתות ארוכות...(-;
<מה, אתה מגדל את ילדיך לבד??>_

---

_{הדיון נלקח מדף משה אלבאום דף לעריכה}
מומלץ לקרוא דפים חינוך ילדים ו מודעות אנרגטית
הדיונים שם היוו השראה לסיפור זה ...

המלך והמלכה

ת מ ר (2006-03-23T09:47:46):
שעת סיפור...
בינתיים הגעתי למקום שהם מסכימים שהפיכת המחשבה למלך היא הסיבה העיקרית לאי-ראציונאליות,
אי-ראציונאליות מכיוון שהמלך מחשבה הוא בודד מאד, אמנם הוא שולט וממלכתו מתקתקת אך חסר לו מימד, הוא מביט ממלמעלה על ממלכתו ומאד מסתקרן מה קורה שם למטה, הוא רואה ברוממותו את נתיניו מפעילים את הממלכה, כמו ברגים במכונה...אך אבוי...כל בורג שנשחק - אין לו תחליף.
המלך מחשבה מטבעו מאד מניפולטיבי, ברוב יצירתיות חשב וחשב כיצד ניתן למנוע שחיקת הברגים...והגיע למסקנה שצריך למצוא דרך יעילה לתחזק את המכונה. המלך מחשבה החליט להתייעץ.
עם מי??
ובכן, יש לי כמה רעיונות להמשך...מה אתם אומרים?


פזית (2006-03-23T21:51:29):
ת מ ר, אולי מלך מחשבה יוועץ במלכתו הרגשה, בזקן החכמים גוף או בחכמה אנרגיה. אולי למישהו מהם או לכולם יהיה מה לתרום...


ת מ ר (2006-03-23T22:27:23):
אההה פזזזזית הפזיזה...
אז כבר הזכרנו שהמלך מחשבה, בודד הוא...מרוב חשיבות עצמית טרם הכתיר את מלכתו, שהרי רק להתייעץ עלה לו בריאוּת (כמה וכמה ברגים שחוקים...)...לאאא, הוא קרא ללישכתו המלכותית את גיברת הישרדות, חברתו משכבר הימים - היא בחוכמתה כבר ידעה כמובן במה מדובר ומייד שלפה תוכנית שהכינה מראש...פרשׂה לפני המלך מחשבה גיליונות ארוכים מלאי חישובים והכריזה בקול בוטח: "זוהי, אדוני, מערכת ההדחקה, לתפארת הממלכה ולחיים ארוכים - הנה כאן תתעלם, שם תעקוף והכל יבוא על מקומו בשלום".
חשב המלך וחשב, "כל-כך הגיוני, כל-כך פשוט, איך לא חשבתי על זה בעצמי?". מייד פנה לחישובים, הוסיף כאן...חיסר שם, ימים רבים עבד ובלילות לא ישן.
המשך יבוא...

שרית פ (2006-03-23T23:33:58):
וואו, אני בקושי מבינה וכשזה מגיע, יש שקט בממלכה.
ואז... יש נחירה מעניין מי ? z z z

0- I

נמרוד (2006-03-23T23:55:00):
לא ברור ומובן כל הסיפור על המלך והמלכה. מישהו יכול להסביר???????

שרית פ (2006-03-24T00:06:20):
איזה יופי של הסבר והבנה, אתה ממלכה שלמה. תודה אני הולכת להוציא את זה להדפסה ,ברשותך?

תראה איך אנחנו רואים את עצמינו: כאשר המטופל ראה אותך מתוך שלווה הוא איפשר לך, לראות אותו ועל ידי כך אתה ראיתה את עצמך דרכו ,ופתאום הוא נראה לך משהו אחר... zzz


שרית פ (2006-03-24T00:36:58):
המלך=אגו הקוגניציה וכל מה שמשתמע ו"נישלט"
מלכה=רגש .שבתוכה יש חיים שלמים ומליון דרכים
גברת הישרדות(לפי ת-מ-ר)= מערכת ההדחקה
הילד שצועק"המלך הוא עירום"=האינטואיציה שלפעמים נשלטת היא ולפעמים לא .(המערכת האנרגטית)

ממלכה=השילוב המושלם בין האינטלגנציות

ואיפה הגוף? אולי הנתינים של הזוג המלכותי? מה אתה אומר?


משה אלבאום (2006-03-24T07:29:11):
שמחתי על סיפורי המלך והמלכה, נראה מבטיח ההמשך.

פזית (2006-03-24T09:25:02):
ותודה לכולם על הדרך המתבהרת או מתבלבלת בענייני המלך והמלכה, כשהתהליך מדובר והאופציות מתרחבות זה עושה אותו ברור יותר ומובן מה שמאפשר התרה של עוד קשר בדרך לממלכה השלמה.

פזית (2006-03-24T09:31:28):
הי נמרוד, הסיפור באמת לא ברור כי הוא מתגבש על ידי המשתתפים. אבל נדמה שהסוף ידוע ומכאן אפשר להבין את מה קורה בדרך לסוף.
הסוף? וכולם חיו באושר. התהליך המתואר כרגע הוא כנראה הדרך שאולי יום אחד תוביל לסוף, שהוא התחלה אחרת...

ת מ ר (2006-03-26T18:21:33):
.... _"זוהי, אדוני, מערכת ההדחקה, לתפארת הממלכה ולחיים ארוכים - הנה כאן תתעלם, שם תעקוף והכל יבוא על מקומו בשלום".
חשב המלך וחשב, "כל-כך הגיוני, כל-כך פשוט, איך לא חשבתי על זה בעצמי?". מייד פנה לחישובים, הוסיף כאן...חיסר שם, ימים רבים עבד ובלילות לא ישן._ ...
והממלכה ממשיכה לתקתק...נדמה היה למלך מחשבה שממלכתו כעת פועלת אף ביתר יעילות, נתיניו ממש מתאמצים לעשות עבודתם נאמנה - כך חשב המלך בסיפוק רב ופנה לעינייניו הגבוהים שעסקו בפיתוח הממלכה לעוד ועוד ידע בתחומים שונים ומשונים...
יום בהיר אחד, אי שם בדרום הרחוק, באיזור נידח שנקרא הברך השמאלית...החליטו הברגים העייפים שהיגיעו מים עד נפש, מפאת חוסר מזון וחמצן, נחלשו והחלו להרפות מאחיזתם את הרצועות המקשרות בין הגבולות המערביים והמזרחיים עד שניתק הקשר לחלוטין.
מייד שלחו רצים עם מסר דחוף לצפון הרחוק - להכריז מצב חירום.
באיזור המרכז פגשו השליחים את מר כוח הרצון מזרה האימה הנודע שנזף בהם על חולשתם והורה להם לחזור מייד לעבודה, עוד לא הספיקו להפנות גבם והנה לפניהם פייה יפיפיה....
מי הפייה? עוד מעט...



_

• מומלץ, לפני קריאת הדיון הבא להיכנס לדף של ת מ ר,

הוא נסוב על הנאמר שם...*

האם סיפורך הנפלא הגיע לסיומו?

משה אלבאום (29.04.2007 23:08):
תמר, האם סיפורך הנפלא הגיע לסיומו?

פלוני אלמונית (30.04.2007 00:12):
תמר, איך אפשר ליצור איתך קשר?

תמר (30.04.2007 10:43):
נכון, כתבו שם כלשו ...
משה,
לא יודעת עדיין כיצד לסיים את הסיפור, בינתיים אני משרבטת דמויות, זה יקח זמן בישול (כמו כל דבר אחר אצלי..).
תודה על הפירגון

משה אלבאום (30.04.2007 16:09):
מה דעתך על קבלת האינטגרציה על ידי כל נתיני הממלכה?

מטפלת זקנה (01.05.2007 00:47):

האדם לא נולד על מנת שיתעללו בו.
כבר יומיים שאני שרה את זה. המשפט הזה יש לו ניגון משלו.
האם לא נולד על מנת.
אנחנו חלק מהחלום הגדול
ואנחנו פה . זו ההזדמנות שלנו לדרוש אלוהים.
אני חושבת שלראות בעולם הולוגרמה המופעלת על ידי התודעה -
זו פשוט דרך מסובכת לתאר את ההשגחה האלוהית

משה אלבאום (01.05.2007 07:05):
ל מטפלת זקנה, תודה על שירת המשפט.
איני מבין גדול בהשגחה האלוהית, אבל נראה שטרם הבנו מספיק את התקשורת בין התודעה האנושית להשגחה האלוהית. נראה שהנסתר רב מהגלוי, והתפיסה ההולוגרמית מאפשרת לחשוף טפח מהנושא.
נכון שמסובך, אבל עדיין מדובר בתודעה האנושית בהתגלמותה, ועל האפשרויות שבה. על השפעות הרצון הנגלה והנסתר שלנו כבני אדם. על הבריאה כראי לרצונות ולצרכים שלנו "ולא רק" כראי לרצונו של הבורא האלוהי.
יכול להיות שכוח הבריאה האנושי גדול בהרבה ממה שאנחנו מאפשרים לעצמנו לדעת או להפעיל, ואיני מתכוון לכוח היצירה הנדרש על מנת לצייר ציור (למרות שאולי מדובר באותו הדבר עצמו ברמות שונות).
ואנחנו פה . זו ההזדמנות שלנו לדרוש אלוהים.
האין את מדברת על אותו הדבר, מבלי להכניס את הרצון הפעיל שלנו כפקטור מעשי.
אני מאמין גדול ב "רשות נתונה" האם אין כאן מדובר ברשות ליצור את המציאות שבה אנו רוצים ומעוניינים באמצעות התודעה המעשית שלנו? נראה כשווה בדיקה מעמיקה.
כנראה שעבורך הדברים הרבה יותר פשוטים, כל הכבוד.
ככל שתועים יותר, ניתנת ההזדמנות לחקור את הבלתי נודע
ככל שתועים יותר, ניתנת הזדמנות לחשוף את הבריאה
ככל שתועים יותר, ניתנת הזדמנות להשלים את התמונה
ככל שתועים יותר, ניתנת הזדמנות למצוא את מקורות האהבה.
ככל שתועים יותר, ניתנת הזדמנות להפוך ליצירה עצמה.

תמר (01.05.2007 09:09):
טועים, תוהים, תועים - האמת היא שכולם מתאימים כאן.
נראה לי שאתם, משה ומטפלת זקנה - אומרים את אותם דברים.
יש או אין השגחה אלוהית - תקראו לזה אנחנו חלק מהחלום הגדול , או התפיסה ההולוגרמית
העובדה שאנחנו יצורים תבוניים (האמנם?), גורמת לנו לתהות, לטעות, לתעות, לדרוש - גם אם אנחנו כלי משחק ביד היוצר.
כדאי רק להישמר פן נקום על יוצרינו ( )

משה אלבאום (02.05.2007 15:47):
יחסיות
לפעמים, כשהכול כל כך ברור
נראה שהקרוב כה רחוק.
לפעמים כשהרגשות פורצים גבול
נראה שהקרוב והרחוק אחד הם.
לפעמים כשכבר ניתן להרגיש את השינוי
מתברר שהזיה ותעתוע הוא.
לפעמים, רק לפעמים
כשהבפנים מתגלה כפרח
אורך חייו קצר מנשוא
ומה הוא הקבוע אם לא החלטות על החלטות שאינן הפרח.

תמר (02.05.2007 17:51):
משה, חייבת הסבר של המשפט האחרון.

תמר (02.05.2007 23:00):
שאלה שלא קשורה לאלוהים אבל אולי קשורה להחלטות שאינן הפרח -
קו רגש עמוק, ארוך שבסופו "צולל" לכיוון קו החיים.
מה דעתכם?

משה אלבאום (02.05.2007 23:58):
תמר, המשפט מדבר על רוב החיים לעומת רגעי הפרח. הרי חלק גדול מהיומיום אינו קשור ישירות לפרח או למים שמשקים אותו. חוץ מזה ההגיג הזה פרץ מאישם ללא שהסביר עצמו גם לא לי.
בקו כזה נראה כחשוב מאוד לבדוק את יציבות האצבע, העובי היחסי שלה לעומת אצבעות אחרות, והנפח של גבעת האידיאלים של האגו.
האם היד מלאה או לא? האם המין נפוחה ובולטת או לא? עד כמה ניתן להשפיע על האדם הזה(חוזק אצבעות, EF ) האם האגודל מתנתק? כל אלו קשורים קשר הדוק לקו רגש עמוק ומתמשך לחיים.
חשוב גם להבין את הרקע המשפחתי על מנת לדעת את ההשפעות הגבריות נשיות.

תמר (03.05.2007 11:33):
לגבי כף היד - ימנית דומיננטית - שילוב בשמאל.
אכן, אצבע מורה דומיננטית בעובי, מעט גבוהה מהחצי - חרוטית. קמיצות גבוהות מאד. בסיסי אצבעות גמישים אך יציבים (למעט זרת מתנתקת בשמאל). זרתות נמוכות ודקות. id נפוחה ללא קווים, ידיים מלאות, אנרגטיות, ירח מלאות ובולטות, ef בימין, בשמאל יותר יציב ובזרת (המתנתקת) כמעט נוקשה (מפרק אמצעי). אצבעות מותניות, מפרקים בולטים.
טביעות כל האצבעות (למעט אגודל) - אוהלים מרדניים. אגודלים יציבים, מעט נוקשים, גולות מוטוריות ענקיות. הפרדה עמוקה. לופ בסוף קו ראש.
וכאמור - קו רגש ארוך שצולל בסופו לכיוון קו חיים.

משה אלבאום (03.05.2007 20:26):
תמר איך גבעת האגו? האם מלאה גם כן? במקרה ולא, מה ידוע לך על הקבלה שלו/ה את מיניותו/ה?
קו רגש עמוק יגרום בכל מקרה לרגשנות רבה. במקרה והאצבעות עם מתנים רבים כפי שציינת, בנוסף לכך זרת מתנתקת בשמאל כשהשילוב בשמאל, יכול להוות בעיה גדולה לתחושת היכולת לממש עצמו (התנגשות חזיתית בין הרגשנות ליכולת ביטוי הרגש/הדחקה).
כשקו הרגש מתמשך אל תוך קו החיים ומגיע למרס, צריך לבדוק היטב את כל נושא המיניות וההעדפות.
לא חייב להיות בלבול, אבל יכול להיות.


תמר (2007-05-03T21:26:01):
לא חייב להיות בלבול, אבל יכול להיות.
אלוף אתה, משה. אכן הבחורה לסבית.
אני מנסה למצוא את ההסבר ההגיוני של קו הרגש הזה.


משה אלבאום (2007-05-03T22:08:53):
על מנת למצא את ההסבר צריך לחפש ברשומות של הקורס מתוך החומרים של הולצמן. אני זוכר את הנושא אך לא את האטיולוגיה שלו, ואין לי חשק לאחרונה לחזור על החומרים.