אחריות ילדים בגידול בעלי חיים

[חבקנית_עצים*]

ביתי בת השש מאוד מאוד רוצה לגדל נחש. היא חוסכת כסף (אוטוטו יומולדת) כדי לרכוש לעצמה נחש מלך או כרכן תירס (השני יותר אטרקטיבי בעיניה). לי יש הרבה בעיות עם הקונספט של בעלי חיים בכלוב וקנית בעלי חיים אבל היא כבר פיתחה דעות משלה בנושא ומותר לה.
אמרתי לה שלי יש מספיק דברים להתעסק בהם ואני אסכים שהיא תגדל בעל חיים שלא יכול לדאוג לעצמו או לאמר לי שהוא רעב רק כשהיא תוכל לשאת במלא האחריות. ברור לי שהיא עדיין לא מוכנה. אפילו להתלבש אני צריכה לעזור לה כי זה לא דחוף לה אף פעם עד שזה ממש דחוף ואז היא לא מצליחה לתפקד תחת לחץ זמן... מבחינתה היא החליטה להוכיח לי אחרת, היא אספה זחלים ממקום שבו הבולבולים והפשושים מחסלים אותם לפני בגרות (גם זה חלק מהטבע, מסכימה והסברתי לה, אין לי שום רצון להטיף) והחליטה שהיא מצילה אותם, אבל בינתיים היא שוכחת להאכיל אותם באופן די קבוע. אני מוצאת את עצמי מזכירה לה, דורשת ממנה ומכוונת אותה תוך כדי איום קבוע שאני לא יכולה לראות אותם גוססים ברעב ואשחרר אותם (ואז כמובן שהיא בוכה ומבטיחה שתאכיל אבל רק אחרי שהיא תסיים לעשות את זה ואת זה...), היא מביאה להם אוכל ושוכחת לתת להם אותו והוא נרקב כף שלפחות בחצי מהמשימה היא עומדת אבל בשורה התחתונה הם מורעבים.
איך ואם בכלל יש סיכוי ללמד ילדים אחריות בלעדית על בעלי החיים שלהם? אולי אני פשוט צריכה להכיר בעובדה שאני אצטרך לנג'ס לה כדי שהם לא יגוועו? אולי לשחרר ולתת לה לטעות בעצמה? או אולי להיות אמא מבעסת כמו שהיתה אמא שלי ולא להסכים כלל? אולי בעצם העובדה שאני מרגישה שהיא לא בשלה לאחריות כזו אני יוצרת את חוסר המוכנות הזו שלה (אבל בינינו, ממש לא מתאים לי לבדוק את התיאוריה הזו על יצור חי אפילו אם הוא צריך לאכול פעם בשבוע וצריך להחליף לו מים כל יומיים בלבד...)?
אשמח לחלוקת חוויות ודעות ורעיונות ואפילו אולי נקודות מבט חדשות.

[טליה_אלמתן*]

דף נחוץ ביותר!
מצטרפת לכל השאלות.
לנו יש כלב שביומיים הראשונים יצא ל-7 טיולים בכל יום, והיום הם עושים טובה שמוציאים אותו פעמיים, אחרי תחינות ודחיפות מאיתנו. כמובן שאנחנו משלימים לו בעצמנו, ואני גם חושבת שראוי שגם אנחנו נדאג לו (בסך הכל הם עדיין ילדים), אבל לא נראה לי בשמיים שיוציאו אותו לשני טיולים, בלי ש"יעשו לנו טובה" בזה שהם לוקחים אותו.

[זרח_הפרח*]

מניסיון עם משפחות וילדים, אין חיה כזאת.
בכל שנות העבודה שלי עם לקוחות, כלבים וחתולים, פגשתי אולי משפחה אחת שהילדים באמת לקחו אחריות והשתתפו מעבר להתלהבות הראשונית.
ולא עזרו שום הסכמים ושום עונשים, וגם האיום "אם לא תטפל אני אעיף את הכלב מהבית" לא עובד, כי כשההתלהבות יורדת, גם האיום הופך ללא רלוונטי - יופי, תעיפו את הכלב מהבית ואני אקבל קצת שקט מכם.
לכן תמיד השאלה הראשונה היא - האם אתם, ההורים, רוצים חיה בבית? האם אתם, ההורים, מוכנים לקחת את האחריות בכל מה שקשור לגידול, חינוך, תחזוקה והוצאות כספיות של חיה בבית? והאם אתם מוכנים לעשות את זה בעשר השנים הקרובות?
ותמיד כשאפילו אחד ההורים לא רוצה, התשובה שלי היא "אז אל תקחו".
מספיק שאחד מההורים לא רוצה, ופתאום הוא צריך לטפל בחיה כי קורה משהו, והחיה כבר עם רגל אחת מחוץ לבית.
(דוגמא - בעלי עכשיו בחול לשבועיים, ואני צריכה לטפל בכל חיות הבית, יש שבע כאלה, אבל זה בסדר כי אני גם הכנסתי אותן הביתה. אבל בחודש שעבר אני הייתי בחול לעשרה ימים, והוא היה צריך לטפל. תארו לעצמכם את האסון שהיה אם הוא לא היה מוכן לגעת בזה, מה היה קורה...)

[אחת*]

מסכימה עם זרח.
כבוגרת אני מאוד אוהבת ומגדלת בעלי חיים, כילדה היה לי קשה עד בלתי אפשרי להקפיד על טיפול בחיה. אהבתי, חמלתי אבל היה קושי ממשי להתמיד גם במה שלנו כבוגרים נראה כלום. הצורך לטפל בעקביות באפרוריות גם כשלא מתחשק ולרוב באמת לא מתחשק - קשה מאוד (גם כבוגירם החלק הטיפולי בבעל החיים הוא לא זה שמלהיב ולא בגינו אימצנו אותם אלא שלנו יש את ההבנה של החשיבות ואת היכולת להתגייס לזה).

ואני רוצה להתייחס לפותחת הדף - את כותבת די הרבה שכל דבר שהילדה שלך עושה מקובל עלייך, מוסכם, החלטה שלה וכאלה. הכל טוב ויפה - אבל יש מינונים. את המינונים מישהו צריך לקבוע לה. בעלי חיים בכלוב תלויים במטפל לחלוטין ורעב או כאב שלא מטופלים זו התעללות. אם היא לא מסוגלת ואת לא לוקחת על עצמך באהבה - שחררו לנפשם. זה לא שהיא מפספסת כאן שיעור, זה לא הגיל ולא היכולת כרגע. ולגבי אמא מבאסת - נשמע שמרוב ניסיון לרצות אותה הכל מתחרבש.מכירה את המערכון על הבת מצווש מארץ נהדרת? ככה.
על עוד בעל חיים אם היא לא מסוגלת ואת לא רוצה - כמו שזרח אמרה, אפשר לוותר.

במקום זאת אפשר להתחיל להוריד קערת מים למטה ולהחליף פעם ביום לחתולים זוחלים ומכרסמים (וגם ציפורים). אפשר גם להאכיל אותם אם רוצים (יש מזון מיוחד שעולה מעט ומתאים לחתולי רחוב). כמובן שאחרי תקופה כדאי גם להיותב קשר עם העירייה לבקש שיעקרו ויסרסו עלמנת למנוע התרבות בלתי מבוקרת. יש נערות רבות ששואבות הרבה כח והנאה מטיפוח חתולי הרחוב ומשום מה דווקא בגלל שזה לא בבית זה מעניק לזה נופח של חוויה ולא נטל.
אפשר גם לרשום אותה לקייטנה של הספארי, מכירה שתי בנות שבילו דם כמה קייצים באושר גדול.

[חבקנית_עצים*]

אחת, יש לנו חמישה חתולים (שלנו) וכלבה אחת (שלנו) אנחנו לא גרים בקומות ואין לנו שום רצון לרדת לשום מקום לשים מים. השאלות שלי היו מאוד ספציפיות למהות הרעיון, תודה. והספארי? התעללות בבעלי חיים רבתי. ואין לי טלויזיה אז אין לי מושג מה יש בארץ נהדרת... (ובכלל אשמח אם לא תבקרי את ההורות שלי בשום דרך כי אין לך מושג מי אני. תודות.)

עכשיו לעניין, אני לא באמת מאמינה שזו משוואה נכונה "ילדים=חוסר אחריות" אני לחלוטין מאמינה שילדים שמסירים מהם אחריות הופכים למבוגרים שלא יכולים לשאת באחריות. אחריות צריכה להיות מתאימה לגיל והיא לא קשורה רק לגידול בעלי חיים. אני לא מצפה מביתי לקחת את הכלבה לטיול שלוש פעמים ביום, אפילו שהיא קיבלה אותה ליומולדת 4, היא רצתה כלבה, אנחנו לא ממש רצינו אבל פגשנו את הכלבה הזו על הדרך נטושה ואבודה התאהבנו וזה בדיוק התישב על יום ההולדת של הילדה שבדיוק ביקשה והופ, הצליח לה. הכלבה היא של כולנו וכולנו מטפלים בה. כלב זה ללא ספק גדול על ילדה בת שש, המקסימום שהיא יכולה לעשות זה לתת לה אוכל פעם ביום והיא עושה את זה לפעמים (אבא שלה ואח שלה עושים את זה לרוב) כשאני עושה לה מקלחת היא מחזיקה לי את הצינור ואת השמפו, זו העבודה שלה בטיפול בכלבה.
לחתולים היא דואגת למים בקערה.
אם ניקח נחש התפקיד שלה יהיה לדאוג לו למים ולשים לו את האוכל שלו פעם בשבוע, אבא שלה יהיה זה שיביא את האוכל (מסכן...) ואני אהיה אחראית על יתר התחומים ברמת המעקב אחרי בריאותו של הנחש וכו'. אם הנחש יחלה כולנו ניקח אותו לוטרינר. בסך הכל על פניו לא נראה שזה יותר מידי אחריות, זחלים זה יותר ניג'וס על בטוח, אבל אני לא רוצה להיות זאת שתנג'ס. אני רוצה שהיא תחליף לו את המים באופן קבוע.

בינתיים אתמול זימנתי אותה לעוד שיחה, הפעם ביחד עם חברה שלה שהיא גם אמא (ז"א בוגרת), ביחד הסברנו לה שוב את המשמעות של אחריות. אחר כך היא דאגה לזחלים יותר יפה עד סוף היום והם כבר לא מורעבים הבוקר. היא טרם התעוררה אבל כשתקום נראה אם היא תלך להביא להם עלים טריים או שאצטרך לנג'ס לה על זה.
אני גם אומרת שאם היה מספיק להזכיר לה היה בסדר אבל אני מרגישה שאני ממש ממש צריכה לנג'ס "נתת כבר אוכל? מתי את הולכת להביא אוכל? נו, כבר עברו שעתיים מאז שאמרת שאת הולכת הם חייבים לאכול! הם גוססים לך ברעב, תני להם לאכול!!!" אין לי את הכוחות לזה...

[זרח_הפרח*]

רגע, הבהרה - כרגע יש זחלים בבית והיא צריכה נדנודים? והיא מבקשת עוד משהו שצריך לדאוג לו?
ושאלה - נניח שהיא לא תטפל, האם את תהיי מוכנה להאכיל את הנחש? אישית אני לא הייתי מסוגלת... בטוחה שהיא יודעת מה זה אומר? מה הוא אוכל? שהיא תהיה מסוגלת לעשות את זה...?
לא מבקרת אותך, מנסה לתת לך נקודות למחשבה.

[פלוני_אלמונית*]

לגדל נחש בד"כ אומר גם לגדל עכברים למאכל, נראה לי לא כ"כ מתאים לאחריותה של בת 6, להאכיל נחש זה מחזה די מזויע.

[אלה_לי_לה*]

זו שאלה מצוינת - איך את תרגישי לגדל חייה שניזונה מחיות אחרות שאת מחבבת? חיות שהיית שמחה לגדל אם היה קצת פחות עמוס.

אני אוהבת נחשים, זו בדיוק הסיבה שאני לא מגדלת אותם. אני מאמינה שמקומם בטבע. החיים בטרריום לא נכונים להם ומאלצים אותי להרוג אחרים עבורם, ככה זה לא בטבע.
לא הייתי נותנת יד לגידול נחש בביתי, מה שכן, אולי הייתי יוצרת קשר עם לוכד נחשים ומאפשרת לה ללמוד יותר על נחשים בבר.

זה לא רק עניין של אחריות, זה עניין של חינוך. נכון שיש לה דעה משל עצמה, אבל גם לך יש ועוד חייה בבית משפיעה גם עליך.

[מצ'רה*]

גם בעיני, הכנסת חיה הביתה היא החלטה של ההורים, עם נכונות מלאה לגבות את הילד אם הוא מתרשל בטיפול, וזאת לכל אורך חיו של בעל החיים.
אני מאד מתנגדת לסידור שראיתי הרבה פעמים: שמביאים הביתה כלב או חתול "כי הילד רצה". (ברור שזה לא המקרה שלך, אבל זה קשור לנושא הדף ולכן ציינתי את זה).
בעיני זו החלטה כבדת משקל וצריך לחשוב עליה מראש והיטב. זה לא עד כדי כך שונה מלהכניס עוד אדם הביתה.

[חבקנית_עצים*]

טוב, בינתיים הצלחתי לשכנע אותה לותר על כל העסק. אתמול אחרי מחשבות כאלו ואחרות העלתי את רמת האחריות שלה בנושא בעלי החיים שבבית, זה מאוד שימח אותה. היא עכשיו אחראית בלעדית על האוכל, עליה לתת אוכל לכלבה ולחתולים כל אחר צהריים ולבדוק את קערות המים. היא אפילו התרגשה מהמחווה. זה בא מהמקום הזה שאני הרגשתי שהיא מסירה מעצמה אחריות כי זו הציפיה ממנה. היום בשיחה הסברתי לה באופן הגיוני את נקודת ההשקפה שלי על חיות בכלוב (לא שהיא לא שמעה את זה כבר אלף פעם, בכל פעם שהיא רצתה אוגר או עכבר או דג), בכל אופן הצלחתי לשכנע אותה שבינתיים זה יותר מידי ושאולי בעתיד זה יתאים יותר, בינתיים היא יכולה לעזור לאותו חבר שלה שיש לו נחש לטפל ואולי אפילו להציע לו לשמור לו על הנחש כשהוא בנסיעה.

אני באמת מאמינה שצריך להעביר אחריות לילדים לא רק עם בעלי חיים.