תכנית חינוך מיני לנשים צעירות ולגברים צעירים
התכניות הקיימות לחינוך מיני בדרך כלל עוסקות בבעיות הרלוונטיות לגיל התבגרות, אך לא מתייחסות ולו במילה אחת לנושאים של בגרות מינית, אשר אם אינם רלוונטיים כבר בגילאים אלה, יהיו תקפים יותר ויותר תוך שנים ספורות. בכך הן מצביעות על חשיבה שטחית לטווח הקצר (מאוד אופייני לבתי ספר. הם לא באמת "מכינים לחיים", לכל היותר הם מכינים להווה ולעתיד הקרוב).
כיום, למרות השיפורים העצומים, התרבות שלנו עדיין מדכאת נשים בצורות שונות. חלק מזה, למשל, מתבטא בתדמיות על "איך אשה צריכה להיראות" שאין שום קשר בינן לבין המציאות, חלק מזה מופיע ביחס לווסת, וחלק מופיע ברפואת הפוריות וברפואה המיילדותית, בייחוד בישראל ובארה"ב.
תכנית של חינוך מיני לנשים חייבת לכלול לא רק ידע תיאורטי נחוץ, אלא גם תרגול ויישום הידע באופן אישי, תיווך בין הידע התיאורטי לתחושה ולחוויה האישית, ודיון ביקורתי ביחס החברתי למיניות האשה, וכך לספק תהליך של העצמה. חלק מהתכנים הבאים רלוונטיים לנערות, חלקן אינם רלוונטיים לטווח קצר, אך הם נחוצים מאוד. לא תמיד יש לנשים הזדמנות לרכוש את הידע כשהן זקוקות לו, ופעמים רבות הן מתחילות לחפש אחריו רק בעקבות ניסיון מר.
התכנים הנדרשים:
- פוריות: אחרי שגמרנו ללמוד איך לא נכנסים להריון, וכמה קל להכנס אפילו ממגע מיני חדפעמי, יש ללמוד איך כן נכנסים להריון, ולמה זה לא כל כך פשוט בעצם.
יש ללמד אותנו, תכלס, את שיטת זיהוי הביוץ. איך לעקוב אחריו ולזהות אותו. (יש בארץ מספר מדריכות מנוסות שמלמדות את השיטה).
בנוסף, לעודד אותנו לערוך רישומים של כל דבר אפשרי שאנחנו מרגישות: כאבים, מצבי רוח, ריחות, תחושות. לנחש מהחוויה הבלתי-אמצעית מתי חל הביוץ. ללמוד להקשיב פנימה.
להשוות בין התצפיות האובייקטיביות (חום, הפרשות) לבין התחושות הנוספות, החמקמקות יותר, בכדי ליצור תמונה שלמה והבנה עצמית מלאה ככל האפשר.
מדוע זה חשוב: ניתן להשוות תהליך זיהוי ביוץ לתהליך זיהוי רעב ושובע: הקשבה לתחושות הגוף, פיתוח היכולת להיענות להם כשצריך, ולהשתמש באינפורמציה המגיעה מבפנים כמרכיב בקבלת החלטות מושכלת, ליצירת התוצאה הרצויה לנו. התעלמות מהידע מונעת טיפול אופטימלי בגוף ובנפש.
- דיון על היחס החברתי לווסת. אילו קונוטציות יש לה? איך האמהות שלנו מתייחסות אליה? איך גברים סביבנו מתייחסים אליה? מה משדרות הפרסומות למוצרי ווסת? איך זה משפיע עלינו?
- מוצרי וסת: דיון ביקורתי על תחבושות וטמפונים חד-פעמיים ורב-פעמיים. מתן אינפורמציה על החומרי ההלבנה והדיוקסין הנמצאים במוצרים אלה והשפעתם על הגוף.
סדנה לתפירת רפידות רב פעמיות (החומרים עולים גרושים, הגזרה פשוטה להפליא). אפשר להתחיל לתפור רפידה אחת בשעור, לגמור עוד אחת בבית, ואז לנסות אותן ולערוך השוואה בינן לבין הפלסטיקיות. איזו אהבתי יותר? איזו היתה נוחה לי יותר? האם היה הבדל בכאבים?
יש לשקול גם אפשרות להתנסות בטמפון רב פעמי. זה דורש קצת יותר משאבים (רכישת סטוק של גביעונים, שישמשו מספר רב של קורסים, ונקיטת כללי החיטוי הדרושים) אבל אפשרי ורצוי מאוד.
טוב, נו, שיהיה. 'מודעות וסת' היא דרך טבעית להתנהלות בזמן ווסת, המבוססת על תחושות הגוף. לפי שיטה זו ניתן לרוקן את דם הווסת באופן מודע בתדירות סבירה, בדומה לקינוח אף. אנחנו לומדות לזהות סימנים של מלאות, ואת הדרך הנכונה לרוקן את הדם. פעמים רבות היא מביאה להקלה משמעותית בכאבי הווסת ותופעות קדם וסתיות, לקיצור משך הדימום ולהפחתת הצורך בפדים ובטמפונים, לתחושה של נינוחות והבנה אינטימית של הגוף.
- אמהות: האם אני רוצה להיות אמא? האם אי פעם ארצה להיות אמא? מה היחס החברתי להולדת ילדים, להורות, לאבהות ולאמהות? האם קיים לחץ חברתי? האם הוא משפיע עלינו?
איך מזהים מוכנות להורות? איך מזהים חוסר רצון להביא ילדים לעולם? איך מתמודדים עם הלחץ החברתי להביא ילדים לעולם?
- לידה: מהי לידה? האם היא תהליך רפואי או פיזיולוגי? מהן הגישות השונות ללידה? מהו הבסיס המחקרי והעובדתי שלהן? הלידה כחווייה רגשית. הלידה כאירוע מיני. כאבי לידה. האם יש צורך בהכנה ללידה?
- הנקה: מהי הנקה? איך היא מתבצעת? האם הנקה ויניקה הן יכולות מולדות או נרכשות? השפעת אי-הנקה על בריאות האשה והתינוק לטווח הבינוני והארוך. היחס החברתי והרפואי להנקה. קשיים פיזיולוגיים, רגשיים וסביבתיים, ואיך פותרים אותם.
חלק מהנושאים שפורטו כאן רלוונטי מאוד גם לגבי גברים: פוריות, הורות, לידה והנקה. שני התחומים האחרונים הם אמנם "בבעלות" האשה, אך בפועל מאוד מושפעים מיחסו של בעלה לנושא. לכן יש טעם לקיים שיעורים משותפים לשני המינים שיכללו היבטים תיאורטיים וחברתיים, ואחר כך לקיים הרחבה, העמקה וסדנאות מעשיות לנשים בלבד.
נקודה חשובה: כיוון שכל הנושאים האלה הם אינטימיים והדיון בהם דורש מעורבות רגשית, חשוב מאוד שההשתתפות בהם לא תהיה חובה, אלא רשות. הדבר נכון במיוחד לגבי הסדנאות המעשיות.
חינוך מיני בדגש גברי: מה אני, מגדת עתידות?

לכו תשאלו גברים בגילאי עשרים-שלושים ותבדקו מה הם היו רוצים. בטוח יש מקום לשיפור.
(נו, גברים? מה הייתם אומרים בנושא? מה חסר? מה צריך?)