גן קרוב גן רחוק

[אלה*]

דף מוצנע
טוב החלטתי להסוות שם אבל לא להסוות פרטים (רק בגלל שאני מתכוונת לרדת לפרטי פרטים) ומי שמזהה אז יופי.
רציתי להתייעץ, להעלות סוגיה שקשורה לגן.
הילדה שלי ילדה חברותית להפליא.
בת יחידה שהיתה שמחה לעוד לפחות 3 אחים בבית, אבל אין.
אני גרה בישוב שיש בו רק מעון עד גיל 3 וגן אחד של גילאי 3-6.
היא בת 3.5, תהיה בספטמבר בת 4.5 או קצת פחות.
הגן אצלנו בישוב הוא בעצם גן חובה שהפך לרב גילאי רק בשל צורך לצמצם במספר הגנים בשל ילודה נמוכה ולא משום סיבה אחרת. התוכנית והגננת כנראה מתאימות לגן חובה (אולי, לטעמי גם זה לא, אבל נניח לצורך הדיון) אבל בטח לא לגילאים צעירים יותר.
אני בחרתי לה גן מחוץ לישוב ואני מסיעה 5 ימים בשבוע לגן מחוץ לישוב כעשרים דקות, לפעמים יותר.
עם הגן הזה יש כל מיני בעיות שקשורות אלי ולאיך אני מתארגנת איתו ועם הנסיעות ועם השעות שלו, אבל כרגע אני רוצה לדון בעניין החינוכי והחברתי, שעומדים אצלי כרגע זה מול זה.

בגן שהיא נמצאת עכשיו יש גננת ממש בסדר בעייני, למעלה מזה, תפיסת העולם שלה דומה לשלי בהרבה נקודות ולכן מאד קל לי לשלוח לשם את הבת שלי גם בידיעה שהגן והבית אחידים ואפילו בידיעה שהגן לעיתים עולה על הבית בדברים מסויימים.
כשאני מדברת על תפיסת עולם אני לא מדברת על דברים תיאורטיים אלא גם על זה שאין לה בעיה שהורים ישבו שעות בתחילת שנה, אם ילד בוכה היא מחבקת , חושבת שממש לא נורא אם ילד נשאר יום בבית ולהיפך (ויש בגן ילדים שרשומים לפחות ימים).
בגן המקומי זה הפוך, תפיסה מאד מיינסטרימית ואין עם מי לדבר.

העניין הוא שלילדה שלי יש צורך חברתי עצום ואני לא ממש מצליחה להפגיש אותה באופן קבוע עם הילדים כאן בישוב.

זה לא היה נורא אלמלא-
ובכן, בגן הקודם שלה היתה הענות מאד גדולה של ההורים להיפגש, יחסית, רוב הגן היו ילדים בכורים והיה מאד קל למצוא עם מי להיפגש, זה כשהיה לי כוח לנסוע ותיאמתי מספיק בזמן.
בגן הנוכחי כמעט אין הענות של ההורים. למעט ילד אחד שההורים מאד נענים, והם גם אוספים אותה יום אחד מהגן בתשלום, רובם של האחרים הם ילדים שניים ושלישיים שיש להם חברה בבית ולאלה שלא יש סיבות אחרות , רובם גרים מרחק כזה שהם כמעט יכולים ללכת לבד לגן, ממש עשרות מטרים ספורים מהגן ממש מרגישה שנכנסתי לקליקה סגורה, נחמדים אבל לא מכניסים, היא לא קשורה לצרכים שלהם.
בגן טוב לה והיא הולכת ברצון.
אני מתחילה לחשוב על שנה הבאה ויש לחץ להחליט ממש עכשיו.
בניתי על זה שבשנה הבאה חצי מהילדים יתחלפו אבל הסתבר שפתאום כל/רוב הגדולים נשארים עוד שנה מה שאומר שלא רק שהיא תמשיך להיות בין הקטנים (ניחא, לא נורא) אלא שהמצב החברתי עלול להישאר ככה.

כשאני מדברת עם הורים מרוצים על הגן המקומי (שנמצא מרחק הליכה, כמה נוח ואקולוגי) מעולם לא שמעתי מילים טובות על הצוות.
על עוזרת הגננת שמעתי מילים רעות (והיא שכנה שלי, הבת מכירה מיום היוולדה ודווקא מחבבת אותה, משום-מה) ועל הגננת לא שמעתי דברים טובים. הדברים הטובים היחידים שההורים אמרו זה שלילדים כיף יחד, שהם משחקים יחד גם אחר הצהריים, שכיף להם הביחד עם הילדים שגרים כאן.

יש בישוב שלנו לא מעט ילדים שנוסעים או נסעו לגנים אחרים בסביבה, חלקם עברו מפה לאחרונה ואולי יש חלק שאני לא יודעת. אני כן יודעת על לפחות 2 משפחות שהסיעו ילדים החוצה והחזירו אותם השנה לישוב מסיבות שונות.

הדילמה שלי אם לפשט אותה היא חינוך ונועם מול שייכות.
אני רואה שהיא מתה לחברים, מתה לשחק, רוצה חברה ולא תמיד אני יכולה להציע לה.
זה לא רק שהיא רוצה חברה, היא פוגשת אותם בגן משחקים והיא פחות שייכת. קצת יותר שייכת לאלה שאני איכשהו מצליחה להפגיש אותה איתם.
אולי אני צריכה לנסות יותר, ליזום יותר, אני די פסיבית ומלאת אגו, קשה לי להיות זו שכל הזמן יוזמת פגישות.

ממש לא בא לי לשלוח אותה בשנה הבאה לצוות של אנשים שאני לא מחבבת, שהחינוך שלהם לא דומה לתפיסת החינוך שלי בכלום, אנשים שאני לא מעריכה ובנוסף לכל הצרות תוכנית שלא מתאימה לגיל שלה בכלל.כל מיני דברים שנראים לי בסיסיים כמו לשבת בגן בהתחלה יאלצו לעבור מאבקים אני מניחה.

הצד השני של כל זה הוא שיהיה לי כל כך הרבה יותר קל בחיים, מכל כך הרבה בחינות, והדבר המשמעותי ביותר- אני אוכל לפגוש את ההורים בבוקר/צהריים ולהגיד להם בנונשלנטיות "אולי תביאי אותה אלינו אחר הצהריים? כן, ארבע זה מצויין".

ועוד משהו לעתיד הרחוק- היא תיאלץ להיפרד מהם שוב לקראת בית ספר (אולי זה גם שיקול) כי על בי"ס אלטרנטיבי אני לא מוותרת, הסעות יש לכאן או לכאן.

ועוד משהו חשוב ששכחתי:
למרות הקושי יש שני ילדים בערך בגילה שבאופן קבוע היא רואה פעם בשבוע אחרי הגן. כלומר יומיים בשבוע היא בכל זאת משחקת עם ילדים אחרים מחוץ לגן, אחד על אחד. לעיתים יש עוד מפגשים, נניח פעם בשבועיים. עד אחת היא בגן עם ילדים.
אישית, יש לי גם משאלה שזה יהיה לה בסדר להיות פשוט בבית איתי או עם עצמה. יש לה גם ימים שזה בסדר. זה גם באמת לא שהיא לא רואה בכלל, זה פשוט מעט בשבילה והיא רוצה יותר.

בגן נראה שטוב לה, היא הולכת בשמחה ואין שם עניינים (מדווחים לי אם יש יום רע, אבל קורה ממש מעט). היא עברה הסתגלות לא פשוטה ולקח זמן, אני גם חושבת "שוב מעבר?" אבל מבינה גם שיהיה יותר קל כי זה ילדים מהשכונה שהיא מכירה. בשנה הבאה אמורה לעלות לגן הזה הילדה היחידה אני מצליחה להפגיש איתה באופן די קבוע, כזו שגרה קרוב ממש וההורים מאד נענים אלינו בשמחה.
גם יודעת שימים רעים שלה יועצמו על ידי הצוות הזה ומאד חוששת, יש לה נטיה כשהיא בסטרס להוציא את זה לא משהו וכשהיא בהסתגלות אם לא יהיה מי שיכיל אותה אלא יילחם בה זה עלול להתדרדר למקומות בעייתיים עבורה. כבר שמעתי את השכנה שלי העוזרת אומרת על אחד הכי קטנים שעלו ש"יש ילדים בעייתיים" על אלה שקשה להם להסתגל.
מרגישה במלכודת.

שיקולים לכאן ולכאן, הלכתי לאיבוד.

[ריש_גלית*]

דילמה קשה ומוכרת (לי. בעבר. היום אנחנו לא הולכים לגן בכלל). אין לי עצות והארות, רק שיתוף בניסיון שלי.
אני בחרתי בגן הרחוק יחסית, שהתאים יותר לי. התאימו לי היחס לילדים, האוכל, האסתטיקה, התפיסה החינוכית ובעיקר הצוות.
ועם זאת, אני די בטוחה שלבת שלי היה מתאים לא פחות, ובמובנים אחדים אולי יותר, הגן שליד הבית. הגן שבת השכנים חברתה הטובה הלכה אליו, הגן שהיו בו עגלות בובות כמו שהיא אוהבת, שאוכלים בו לא-יודעת-מה שהיא אוהבת (לחם עם ממרח שוקולד? נקניקיות?). גן שאגב התאים למיטב ההורים שבין תושבי השכונה. אולי הם היו פחות סנובים ממני, ואולי השעתיים שביליתי בביקור בגן לא היו מספיקות להתרשמות אמיתית והם ראו טוב שאני לא ראיתי.
הילדה אהבה את הגן שלה, אבל היה לי קשה מאוד לארגן לה מפגשים עם ילדי הגן אחרי הצהריים. הורים וילדים אחרים היו נפגשים, וגם לי היתה קצת הרגשה שנכנסתי לקליקה סגורה, נחמדים אבל לא מכניסים. גם המרחק הִקשה, אם כי היו די הרבה ילדים שלא גרו קרוב לגן (אבל הם גם לא היו מהאזור שלנו). למזלי הצרכים החברתיים שלה לא היו גדולים כמו של בתך (וזה גם אִפשר לי להחליט בקלות יחסית על חזרה הביתה וויתור מוחלט על הגן, נכון לעכשיו).

מה הייתי עושה היום במצב דומה - לא יודעת.
הדברים שאת יודעת על הגן ביישוב הם דברים שראית בעצמך או שרק שמעת מאחרים? אם לא ראית אולי שווה לנסות לערוך תצפיות ממושכות, לשוחח לעומק עם הגננת וכדומה. אם זה בכלל אפשרי. ואולי, אם הרבה הורים לא מרוצים ממנה, אפשר לנסות להחליף אותה לקראת השנה הבאה?

בהצלחה!!!

[אלה*]

הגן בישוב הוא גן מועצה.
הגננת הוחלפה לפני כשנתיים-שלוש אחרי שהיתה אחת שלקח הרבה זמן ולחץ של הורים להוציא לפנסיה. טענות ההורים הן בעיקר לסייעת שאותה בכלל אי אפשר להחליף, אבל אין מילים חמות על הגננת. לא מאמינה שלהחליף גננת יעזור, ולא מאמינה שאפשר להחליף בכלל. הסייעת שם כבר 20 שנה, הגננת לא אבל לא נראה לי שמישהיאחרת שתשלח המועצה יכולה לעשות משהו אחר.
השכנה שבתה אמורה לעלות בשנה הבאה מודאגת ורוצה לנסות לארגן גן נוסף אחר, לילדים שאמורים לעלות. החיסרון: בתי גדולה מהם בשנה ומעלה, ולמעט איזה ילד אחד או שניים שאולי יצאו בגלל המעבר הלא מוצלח אני מאמינה ששוב הילדים בגילה ישארו איפה שהם והיא הרי לא תשחק כל היום עם בני שנתיים. מה גם שאני לא מאמינה שהיוזמה הזו תצליח, מכל מיני סיבות, בעיקר מיעוט ילדים בישוב.

הייתי בגן בשנה שעברה כמה שעות טובות, עם הילדה.
ראיתי איך צועקים עליהם לסדר צעצועים (אוכל לא עניין אצלנו דווקא מפני שלילדה יש צרכים מיוחדים בענייני מזון ובגן המקומי הם אוכלים רק ארוחת בוקר שהיא תצטרך להביא מהבית, צהריים בבית או בצהרון ואני לא אשאיר בצהרון), ראיתי את המפגש הנוראי בעייני.... היו גם הרבה דברים שנראו לי בסדר. בעיקר זה שנתנו להם לשחק בחופשיות רוב הזמן. מצד שני, כשכבר פנה אליהם איזה ילד בבקשה שיעזרו לו הן לא התייחסו בצורה נעימה בכלל לדעתי. לאמא שלו לא סיפרתי, גם ככה היא אומרת לי "אני יודעת שצועקים עליהם, אבל הוא לא מסכים לספר לי גם כשאני שואלת".
ההורים כאן מרוצים. כל אלה ששמעתי ישירות שמרוצים זה בשל השיכות של הילדים והכיף של הילדים עם ילדי השכונה. אני לא חושבת ששמעתי איזו מילת שבח רצינית על הגננת. יש הורים ששמעתי משמועות שלא מרוצים, חלקם זה כאלה בגילה או קטנים ממנה שההורים מתבאסים מזה שהתוכנית לטעמם היא של גן חובה. אני ממש, אבל ממש, לא מעוניינת שתהיה בגן חובה בכלל, על אחת כמה וכמה בגיל 4. אני כן שולחת היום למערכת אלטרנטיבית, כזו שלא חולמים להושיב ילד לחצי שעה "מפגש" (ריכוז) ולצפות ממנו שגם ישב בשקט (ראיתי בעיינים שלי מפגש בגן המקומי, לי היה קשה לשבת חצי שעה בשיעמום הזה, אז לילדים?)

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ראיתי בעיינים שלי מפגש בגן המקומי, לי היה קשה לשבת חצי שעה בשיעמום הזה, אז לילדים?)
סליחה שהשאלה לא קשורה, אבל מה באמת עושים במפגש בגן חובה?

הסנט הבודד שלי לדף - אולי לא הכרחי שחברויות יהיו קשורות לגן? הקשר לגן יקל עלייך לארגן מפגשים ספונטניים , אבל אולי עדיף להשתדל למצוא סוג אחר של מפגשים?
גם לי קשה לארגן מפגשים ספונטניים, זה די מתיש. למעשה כל המפגשים הקבועים שלנו הם קבועים גם מבחינת יום ושעה. נכון לעכשיו נשארו רק שניים כאלה (אחד מהם בשישי בערב, עם קבלת שבת קבועה) - שניהם עם ילדי גן, שהלכו לגן הרבה לפני שבני הלך, ולא קשורים כלל לגן שלו. בעבר, לפני שנכנס לגן, היה עוד אחד כזה בשבוע, עם תמר מתחילה ובנותיה, גם הגדולה שלה הלכה לגן אחר אז.

[אלה*]

אני מבינה מה את מציעה אני רק לא מצליחה.
היתה תקופה שבימי ד' הייתי הולכת לחברה מסויימת, קבוע, נניח אחת לשבועיים.
הבן הכי צעיר שלה בן 6 ככה שלא תמיד יש שם עם מי.
אני ממש מנסה ליזום עם הורים בישוב וקשה, קשה.

אתמול היתה מסיבה בגן.
יש שם בגן הנוכחי הזה אמא אחת שמכירה אותי שנים, שנים. משום מה היא מתעלמת ממי באופן די קבוע, ואם מדברת אז מאד בלקוניות, רוב הזמן. ניסיונות לפתח שיחה (והיו לנו פעם שיחות, כשהייתי בהריון ואחר כך כשרק ילדתי והיא היתה בסוף הריון) כושלים לגמרי. דווקא עם האבא אני ביחסים מעולים והם גרושים (אותו אני מכירה עוד לפני שהוא היה עם האמא וזה קצת כמו מישהו שמכיר אותי מהמתיכון או מהצבא, בין השאר הוא היה חבר של חברה שלי פעם, אז נוח לי לפנות) הבעיה שהוא גר מחוץ לישוב וכמובן עוד חצי שעה לכיוון השני מאיתנו (וכבר ככה הגן 20 דקות נסיעה). אולי בחופשים אני יכולה לתאם איתו כשהילדים אצלו, בינתיים זה לא קרה אבל אני מניחה שהוא לא יתנגד רק שנצטרך מאד להתאמץ בשביל זה.
עוד זוג שפניתי אליהם בהתחלה התחמקו ואחר כך הבנתי מהם שזה לא מתאים.

אתמול חשבתי משהו חדש:
אנחנו חדשים בגן הזה. אנחנו גם לא מהשכונה.
למעט זוג אחד שפתחו לנו לרווחה את ביתם ולבם, לאחרים אולי לוקח טיפה זמן להכיר ולפתוח. עם אבא אחד כבר החלפתי דעות פוליטיות ואישתו והוא הציעו שנערוך יחד חוג בית לקראת הבחירות אצלם כי להם קשה לארגן לבד, חשבתי אולי משם תבוא הישועה (אני שמחה לדעת שבגן הזה חלק מההורים מתכוונים להצביע התנועה הירוקה ) אבל קצת קשה לי לערבב שמחה בשמחה.
אמא אחת פנתה אלי אתמול במסיבה והיתה בדבריה אמירה שזה רחוק אבל הם בהחלט יתכווננו על לבוא, יצא שהזמנתי תוך כדי דבריה. הלוואי, הבת שלי מאד אוהבת את הילדה המקסימה שלה.
אני חושבת שצריך עוד זמן.
ל זה לא יהיה.
אני גם מקוה שבשנה הבאה מתישהו יהיה לנו מספר 2 בבית ואלה גם מחשבות על איך אסתדר עם כל ההסעות וכו', איך מכניסים תינוק לאוטו כל בוקר ל 20 דקות צד גם בחורף, כשיש עוד ילדה בבית- לא יודעת איך זה אפשרי בכלל.
אבל באמת באמת הקושי העיקרי כרגע הוא החברה.
בישוב יש רק ילדה אחת שהיא פוגשת באופן קבוע.
אני חושבת שאם פעם אתפוס כבר את האמא הזו שאני מנסה לתפוס, שהילדה שלה ילדה מס' 4 שכבר נשארה איתי בגן משחקים ל20 דקות בלי להניד עפעף אפילו בגיל שנתיים, אני אציע לה בייביסיטר קבוע יום אחד בשבוע, שתביא אותה הנה אחרי הגן לשעה וחצי, יהיה טוב לכולם. הבעיה שאני לא תופסת אותה אף פעם, אולי החליפה סלולרי.

[ש_י_ר_י*]

באמת נשמע מצב קשה.
האיש שלי תמיד אומר לי לנסות לפשט מצבים ככה: נסי לחשוב מה המצב הכי גרוע שיקרה בדרך א' ומה הכי גרוע שיקרה בדרך ב', ולבחור את הרע במיעוטו.
אוקיי, זה לא אידאלי במצב מסובך כזה, אבל אולי בכל זאת יעזור?
איך ש אני רואה את זה:
במצב שבו היא הולכת לגן האלטרנטיבי - הגרוע ביותר הוא חוסר החברה, שכנראה ייפתר כאשר תתחילו בי"ס. האם זה משהו שישפיע עליה לכל החיים, שנה עם פחות חברה ממה שהיא הייתה רוצה?
במצב שבו היא הולכת לגן שהמבוגרים בו לא נחמדים, לא נעימים ולא זורמים - הנזק הנפשי יכול להיות משהו שילווה אותה לכל החיים. כמובן שלא בטוח, אבל הולכים כאן על המצבים הגרועים ביותר, ואני אישית חושבת שבגיל הזה ההשפעות שיש למבוגרים סביבה גדולות לאין שיעור מההשפעות של ילדים סביבה.

שוב, זה באמת מסובך, ואני נורא נזהרת לא להיות נחרצת בעניין, ואני מקווה שתוכלי לקחת מהדברים שלי משהו @}

[אני_רק_שאלה*]

נשמע מדברייך שהגן הקרוב הוא לא ממש אופציה.
(אני מנחשת כאן, כן? אבל מנסה להראות לך מה עולה מטון דברייך).
לא נשמע שתוכלי להיות שלמה עם להכניס אותה לגן הזה,
וה"פריבילגיות" שיגיעו בזכותו - קרי, חברה - לא ממש שוות את זה.
לי נשמע שכדאי לכוון מאמצים ליצירת קשרים חברתיים בכל מיני חזיתות -
ביישוב, בגן הנוכחי, במפגשים.
אם את שקטה עם הגן עצמו, יכולה להמשיך להסיע והילדה מרוצה שם - אל תוציאי רק בגלל חברה. דעתי בלבד, כמובן (אנחנו במצב דומה...)

[אני*]

אולי תנסו ללכת כמה ימים קבועים לגן השעשועים ביישוב, להביא צעצועים מגוונים, גירים צבעוניים,להקריא ספר נחמד לכמה ילדים, לשחק מסירות עם כדור ואולי גם משהו לנשנש-בקיצור להפעיל את הילדים וליצור איתם קשר (במקום עם ההורים ישירות).ואני מקווה שבהמשך תוכלו להזמין אליכם הביתה ילדים ושייוצר קשר עם ההורים לאט לאט.
בהצלחה!

[אלה*]

אולי תנסו ללכת כמה ימים קבועים לגן השעשועים ביישוב, להביא צעצועים מגוונים, גירים צבעוניים,להקריא ספר נחמד לכמה ילדים, לשחק מסירות עם כדור ואולי גם משהו לנשנש-בקיצור להפעיל את הילדים וליצור איתם קשר (במקום עם ההורים ישירות).ואני מקווה שבהמשך תוכלו להזמין אליכם הביתה ילדים ושייוצר קשר עם ההורים לאט לאט.
זה לא שלא מתייחסים אלינו בגן משחקים. מאד מתייחסים ומחבבים. איכשהו אני לא מצליחה להעביר את הקשר הזה גם אל הבית, כמעט. תמיד סוגרים ב"נפגיש ביניהם" או "נדבר" ואיכשהו זה כמעט אף פעם לא קורה. בקיץ יותר קל כי כולם בחוץ ויש מקומות ציבוריים שכולם נפגשים בהם, אז אנחנו פשוט הולכות לשם. בחורף אין כל כך איפה להיפגש והבעיה צצה שוב. למרות שמחבבים, מכירים ומתייחסים, יש זרימה בין הילדים האחרים שאין איתה כי לעיתים הם פוגשים אותה אחרי חודש שלא ראו אותה אז לוקח זמן. מצד שני מי שנפגשו איתה הרבה בקיץ ואפילו יצא שפה ושם התארחו אצלנו או הפוך , פוגשים אותה גם עכשיו בשמחה, רק שככל שקר יותר לא פוגשים אותה, לא פוגשים אף אחד בגני שעשועים.

האם זה משהו שישפיע עליה לכל החיים, שנה עם פחות חברה ממה שהיא הייתה רוצה?
זהו שזה לא שנה, זה שלוש. השנה הזו ולפחות שתיים נוספות. ובעצם- זו רק השנה הזו והבאה, כי בזו שאחריה היא מתוכננת להיות בגן גדול יותר ואחר, "גן חובה" (הם לא קוראים לזה ככה, אלטרנטיבי) ושם אולי המצב יהיה שונה.
גם בבית ספר הבעיה תמשיך בצורה כזו או אחרת כי אמנם כולם נוסעים לבית ספר רחוק (אין ילודה בישוב כבר אמרתי, פעם היה בי"ס וסגרו) אבל היא מתוכננת לנסוע לבי"ס אלטרנטיבי. אבל שם יש באמת עוד ילדים שמגיעים שלא מהמקום עצמו ונראה לי יותר קל. בכל מקרה את הבעיה של מה שקורה כאן בישוב זה לא יפתור.

נדמה לי שאחד הדברים המשמעותיים , במקביל לזה שאני עושה ועשה מאמצים עבורה, זה שהיה כדאי שהיא תלמד לקבל את זה שלפעמים היא לבד, לא תמיד אפשר ללכת לחברים או להזמין ושאפשר וכדי לשחק גם לבד. נדמה לי שיש ימים שהיא מתחילה לקבל את זה יותר ויותר.
נראה איך תעבור עלינו חופשת חנוכה בעניין הזה, אני אנסה קצת יוזמות, נראה מה יצליח.
דווקא חבר שהיא רואה הרבה (מהגן הקודם) לא יהיה בארץ עכשיו, ככה שאופציה אחת ירדה אבל נראה מה אני אצליח.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מנדנדת שוב - מתוך סקרנות - מה באמת עושים במפגש בגן חובה?

בקיץ יותר קל כי כולם בחוץ ויש מקומות ציבוריים שכולם נפגשים בהם, אז אנחנו פשוט הולכות לשם. בחורף אין כל כך איפה להיפגש והבעיה צצה שוב.
אולי אתן צריכות פשוט לעבור לעיר וללכת בימים גשומים לדיזנגוף סנטר (סתם, סתם).

[אמא_בבית*]

אני מצביעה לגמרי ובלי שום היסוס, בעד הגן הרחוק.

כאמא וגם כגננת לשעבר, קשה לי עם תרבות החברים אחר הצהריים לילדים קטנים.
הצורך החברתי של הילדה נענה בשעות הבוקר. נחמד ליצור הרגל שאחר הצהריים נמצאים בבית. יש זמן לשחק לבד, לשמוע סיפור, לעשות אמבטיה ארוכה, לבשל ביחד עם אמא. מדי פעם חברה אחר הצהריים זה נחמד אבל לטעמי, כל הקביעות של הילדים ישר מהגן לבוא אחד לשני, הן לא תמיד צורך של הילדים אלא הרבה פעמים רצון של ההורים לא להיות לבד עם הילד שלהם.
אני לא אומרת שזה המקרה שלך. פשוט עלית על נקודה רגישה אצלי. ילד שנמצא כל יום עם עוד ילדים כל הבוקר, חייב גם אחר הצהריים לעמוד בתור, לחלוק, להתחשב וכל המיומנויות החברתיות?
אני חושבת שלא.

[אני_רק_שאלה*]

הצורך החברתי של הילדה נענה בשעות הבוקר
לכל ילד יש צורך חברתי אחר. זאת קביעה מאוד נחרצת.
אני יודעת למשל שלילדה שלי זה מספיק בבוקר ללכת לגן,
יש לה חברים שממש לא, ואלה ציינה במפורש שלילדה שלה יש צורך חברתי גדול.

[אלה*]

ואלה ציינה במפורש שלילדה שלה יש צורך חברתי גדול
בדיוק. הרבה פעמים אני מפנטזת על זמן יחד בבית בשקט אבל לעיתים זה נראה שאני לבד בפנטזיה הזו ושלה יש צמא אחר לגמרי.
כשאני מגיעה לגן זה לא פעם: "אמא לא רוצה ללכת הביתה, רוצה לחברה או חבר." ככה שאם באחת אני אוכל להבטיח לה שבארבע או חמש ניפגש, או קבענו משהו, יהיה יותר קל.
_אולי אתן צריכות פשוט לעבור לעיר וללכת בימים גשומים לדיזנגוף סנטר החלק הראשון אחלה. לגבי החלק השני- אני חושבת שהיא תרצה לברוח משם תוך שניה, היא לא מחבבת מקומות רועשים.

ועוד משהו:

ילד שנמצא כל יום עם עוד ילדים כל הבוקר, חייב גם אחר הצהריים לעמוד בתור, לחלוק, להתחשב וכל המיומנויות החברתיות
יש הבדל גדול בעייני בין מה שנוצר בגן כשיש עוד ילדים וגננת, לבין מה שיכול להיווצר בין שני ילדים בלי קבוצה מסביב. אפרופו חלוקה, ולא שאני אומרת שתמיד הכל חלק, לפחות אין צורך לחלוק בחבר או לחשוש שיאבד עניין או לא יכניס אותך למשחק. הדבר העיקרי שעזר לה להתערות בגן הנוכחי, או לפחות אחד מהם, היו פגישות קבועות עם הילד מהגן שהוריו מיד פתחו לנו את לבם וביתם.

[אלה*]

עוד משהו חשוב לצורך העניין:
היא ילדה שקשה לה במעברים, לא ממש קל לה (ולי) עם כל הנסיעות האלה.

משהו על גן וטראומות לעתיד: באמת לי יש טראומות מהילדות מגן שהייתי בו. חלק מהטראומה היא לא רק היחס או יותר נכון חוסר היחס של הגננת, אלא העובדה שבבת לא הקשיבו לי ונתנו גיבוי למה שהלך שם. למשל כשבמחדל של הגננות ננשכתי על ידי עכברים בגן ההורים רק לקחו אותי לחיסון אבל לא חושבת שהרימו גבה או כעסו על איך זה קרה והיה שם תיבת פנדורה רצינית לפתוח אם הם היו מנסים לברר ולשאול מה אני לא אוהבת בגן או בגננת אולי היו מקבלים תשובות.
אישית, אני מאד מקווה שאני לא כזו.
באיזשהו אופן אני מניחה שדווקא לגן הנוכחי מטעמים מובנים אני נותנת יותר גיבוי ופחות חופרת באיך ולמה ודווקא בגן המקומי מתוך זה שאני לא סומכת אולי אשים לב יותר, אולי אתן לה יותר חופש לא להיות ממושמעת נניח (אם כי זה בעייתי בעייני, מסר כפול לשלוח למקום שיש לי בעיה איתו).

קרוטונית: תוכנית לגן חובה: ראשית נראה לי שהמפגשים יותר ארוכים. התכנים יותר דידקטיים. מעבר לזה ששמים יותר דגש על "לימוד" מתחילים עם כתיבה, מספרים וכו', לא יודעת אם במפגש אבל בגן בגדול. במפגשים שהייתי היה פשוט ארוך ומשעמם.